העריק שחזר עם תואר – איך הצבא קיבל אותו בזרועות פתוחות

הרבה לפני שמצאתי את עצמי שוב מול שערי הבקו"ם, הייתי צעיר בן 19 שהחליט לברוח מכל מסגרת. עזבתי את הצבא בלי להסתכל אחורה, עם סימן שאלה גדול לגבי העתיד. רק שנים אחר כך, כשכבר הייתי אדם שונה לגמרי, נאלצתי להתמודד עם העבר – ולגלות שהמערכת הצבאית יודעת גם להכיל, לסלוח, ולהעריך שינוי אמיתי.

משבר, בריחה, והתחלה חדשה

כשהתגייסתי, לא הייתי מוכן נפשית למה שמצפה לי. קשיים בבית, עומס רגשי ובעיקר תחושת זרות במסגרת הצבאית הובילו אותי לקבל את אחת ההחלטות הקשות – לעזוב בלי רשות. העריקות לא הייתה מתוך זלזול, אלא מתוך מצוקה. ההשלכות, עם זאת, לא איחרו לבוא: חקירה במצ"ח, צו מעצר פתוח, והרבה פחד מהעתיד.

הבחירה שלא להסגיר את עצמי מיד ולחזור לשירות לוותה ביומיום מלא בחרדה, לצד ניסיון לבנות לעצמי חיים. דווקא בתקופה הזו גיליתי את העולם האקדמי – והתחלתי ללמוד לתואר. המקום הזה נתן לי תחושת ערך, כיוון, ותחושת שייכות שלראשונה מזה זמן רב לא הייתה קשורה למדים.

מתי מגיע הרגע להתמודד?

השלמתי את התואר בהצטיינות, בניתי לעצמי מסלול חיים, אך עננה אחת לא הרפתה – הצבא. ידעתי שכל עוד אני מוגדר כעריק, משהו מהותי בזהות שלי לא סגור. לאחר התייעצות עם בני משפחה וחברים קרובים, החלטתי לפנות לייעוץ משפטי מקצועי לפני שאעשה צעד.

ההמלצה החד-משמעית הייתה לא להתמודד עם המצב לבד. פניתי למשרד עורכי דין שמתמחה בדין הצבאי, ולראשונה מישהו הסביר לי בדיוק מה מחכה לי, מהם השלבים, ואיך ניתן לייצר תהליך שבו הצבא יכיר בדרך שעברתי.

קראו כאן על עריקות בזמן הצבא – מדובר בנושא רגיש, רחב ומשמעותי, שיכול לשנות חיים – כמו ששינה את שלי.

כך נבנה אמון מחודש

לאחר שהמשרד ייצג אותי מול הרשויות, הגעתי לוועדה מיוחדת שבחנה את המקרה שלי. עורכי הדין הציגו את כל המסמכים – מהאבחונים האישיים ועד להישגים בתואר. חשוב מכך – הם שיקפו את הדרך שעברתי והראו שאני לא אותו בחור שברח פעם.

לשמחתי, הצבא בחר להפעיל שיקול דעת רחב – ושיחרר אותי מבלי להחזיר אותי לשירות, תוך מחיקת כתם העריקות מהתיק האישי שלי. חוויתי לא רק סגירת מעגל אלא גם תחושת כבוד הדדי – תחושה שלא הכרתי מהשירות הקצר ההוא בגיל 18.

סיכום

המסע שלי לימד אותי שהחיים לא נגמרים בגלל החלטה אחת לא נכונה בגיל צעיר. גם מול גוף כמו הצבא, יש מקום לשינוי, להבנה ולהזדמנות שנייה – במיוחד כשפונים עם הייעוץ הנכון. היום, עם תואר, עבודה מסודרת ומעגל סגור מאחוריי, אני מסתכל אחורה בגאווה – וקדימה בתקווה.